כל טבח מתחיל יודע שאם נוציא את הבצל מהמטבח ייעלם גם הטעם עימו. הנוכחות שלו מוסיפה ניחוח צבע ו קסם לכל סלט בין אם מבושל או חי. בצל שייך למשפחת השום, ולכן עשיר במרכיבי גופרית שאחראים הן לריחו החריף והן לסגולתיו הרפואיות. מעבר לססגוניות, צבעיו השונים של הבצל מספקים פיטוכימיקלים עם סגולות יחודיות לכל צבע: הצהוב מספק לוטאין שייחודו בשמירה על תקינות הראיה, הירוק מספק כלורפיל המפחית השפעות של רדיקלים חופשיים, הסגול מכיל אנטוציאנינים המאטים תהליכי הזדקנות ואילו הלבן המצוי בכל סוגי הבצלים יעיל נגד חיידקים ודלקות.
תרכובות הגופרית שבו משוות לו סגולות ייחודיות שיפורטו בהמשך, ובנוסף מכיל כרום ברמה טובה מאוד, ויטמין c וסיבים תזונתיים בצפיפות טובה, ועוד ויטמינים, מינרלים ופיטוכימיקלים המיטיבים עם הבריאות. בישול עם בצל מביא לצמצום כמות הקרציוגנן חומר מסרטן הנוצר מבישול בשר בחום גבוה, אם כי גורע מסגולותיו המיטיבות של ירק השורש הזה. הבצל מכיל קורצטין, נוגד חימצון המצמצם את תכולת הרדיקלים החופשיים בגוף ומונע פגיעה בתאים וברקמות. אמנם רכיב זה קיים גם בעלי תה ובתפוחים אך ספיגתו מהבצל גבוהה בהרבה.
סוכרת: תרכובת הגופרית מביאה להורדת הסוכר בדם. היא מעלה את רמת האינסוליןהפנוי להובלת גלוקוז לתאים ובכך מוריד את רמתו בדם. כמות הכרום הרבה בבצל משפיעה על יציבות רמות הסוכר בדם. רמות הכרום בגוף מתרוקנות כתוצאה מאכילת סוכר מעובד וקמח לבן.
מחלות לב: הכרום שבבצל תורם להורדת הכולסטרול הלא טוב ובמקביל מעלה את הכולסטרול הטוב תרכובות הגופרית מביאות להורדת הסתברות למחלות לב, הפרעות ושבץ לב במניעת הסתיידות עורקים והורדת לחץ הדם. הבצל מדמה את פעולת האספירין ודומיו בדילול הדם ובהמסת קרישי דם.